5 עובדות מעניינות שלא ידעתם עד עכשיו על הבלטון

במאה ה-19 הבלטון היה יותר מטרד מאשר מקום נופש: בשל חופיו שהיו מלאים בביצות עשב ובשל השטפונות התדירים, יישובים רבים הפנו לו עורף, כינויו "הים ההונגרי" נולד רק בעידן הרפורמה ההונגרית. רמת המים של האגם השתנתה הרבה במהלך מאות השנים, מה שהקשה על החקלאות והתחבורה לצד החופים, כך היה הבלטון במשך תקופה ארוכה אתר טבעי בלתי צפוי, שגרם לבעיות רבות. עבודות תשתיות המים שהחלו במאה ה-19 וכן התחבורה והתפתחות תרבות הרחצה שינו את תמונתו ובמקום אתר "המים המסוכנים" של העבר הפך לסמל הלאומי של גאווה ומנוחה.

בעידן הרפורמה ההונגרית (1825-1848) הפך הבלטון בהדרגה ליעד אופנתי, בעיקר בקרב האצילים והבורגנים. בכך היה תפקיד מפתח לבלטונפורד, אשר הייתה כבר במחצית הראשונה של המאה ה-19 מקום מרפא מפורסם ומרכז חברתי: לנשפי אנה, לתרבות הרחצה ולאירועים התרבותיים היה חלק משמעותי בחיי החברה באותה התקופה. בסוף המאה ה-18 בלטונפורד הייתה מקום מרפא חשוב, ראשית כל הודות למעיינות בעלי המים החמוצים. בעיר טיפלו בעיקר בחולי לב וחולים בעלי כאבים עצביים, לכן בהתחלה היא לא נחשבה למקום נופש קלאסי, אלא למרכז ריפוי.

בעידן הרפורמה ההונגרית גם התנועה הלאומית גילתה את הבלטון, כ"ים ההונגרי", אשר סימל את יופיים של הנופים ההונגריים ואת הזהות הלאומית. סופרים, משוררים ופוליטיקאים באו לבקר לעיתים קרובות באגם, מה שהגדיל את מעמדו של האגם. התפתחות התחבורה, ובמיוחד השימוש באוניות הקיטור שהחל באמצע המאה ה-19, גם תרמו לכך שהבלטון יהפוך ליעד יותר ויותר פופולרי ונגיש בקלות.

בזמן הסוציאליזם היה לבלטון תפקיד מיוחד: זה היה אחד מהמקומות המעטים שבו הגרמנים המזרחיים והגרמנים המערביים היו יכולים להיפגש באופן חופשי יחסית, מה שנחשב לדבר נדיר בתקופת המלחמה הקרה. עבור הגרמנים המזרחיים הונגריה הייתה יעד מסע והגרמנים המערביים יכלו לנסוע לכאן ללא צורך בויזה, כך הפכו חופי הבלטון לאחד ממקומות המפגש המשפחתיים והחברתיים החשובים החל מ-1960 ועד 1989. משנת 1961, עם בניית חומת ברלין, ראתה מדינת גרמניה המזרחית משימה חשובה במניעת עריקה, כלומר מניעת בריחה של אזרחיה למדינות המערב. בתקופה הזו, הפך איזור הבלטון לאיזור מפוקח היטב, משום שכאן נפשו יחד התיירים מגרמניה המזרחית ומגרמניה המערבית: ב-1975 כבר יותר מ-323 אלף תיירים ממזרח גרמניה עברו את הגבול ההונגרי. כמובן שהגיע איתם גם מספר לא מבוטל של סוכנים סודיים: לרוב כזוגות נשואים צעירים, שהגיעו עם אוהל וציוד קמפינג, יחד עם המשפחות הנופשות מגרמניה המזרחית. כך הם ניסו לדלות פרטים במהלך שיחות עם הנופשים, לברר מי בא רק לנפוש ומי שוקל אפשרות בריחה למערב.

זה נשמע בלתי יאומן, אך זה נכון כי הבדלי רמת המים בין שני קצוות הבלטון יכולים להגיע אם נושבת רוח חזקה ל-60-70 סנטימטרים, כי הרוח "מעיפה" את המים מצידו האחד לצידו השני. לתופעה זו אנו קוראים התנדנדות הבלטון. אם למשל ציקלון פוגע בהונגריה והרוח נושבת ליד האגם במהירות של 100 קמ"ש, יכול לקרות כפי שכבר קרה, שיש הבדל של 82 סנטימטרים ברמת המים בין הקצה המזרחי והקצה המערבי של הבלטון, זאת לפי הנתונים שנמדדו בעבר.

פעם חורפי הקרח של הבלטון היו חלק מחיי היומיום: במאה ה-20 כל שנה, בחלק משמעותי מהשנה, קרח עבה כיסה את הבלטון, ועליו התקיימו תחרויות החלקה על הקרח וגם החליקו עם מזחלות ישיבה מעץ. הקרח של הבלטון היה בעבר מסלול נסיעה רשמי: עברו עליו עם עגלות ואפילו דוורים עברו על פניו. עד סוף שנות ה-90 זה נחשב לדבר מיוחד, אם החורף עבר ללא שכבת קרח על האגם שכיסתה אותו, מאוחר יותר זה הפך לדבר נדיר יותר. לאחרונה בתחילת 2017 הייתה שכבת קרח גדולה ועבה באמת על הבלטון. עם זאת, הכפור הקשה הגיע מוקדם ונמשך זמן רב. מאז חלפו חורפים רבים, שבהם רק חלקו האחד של האגם קפא לזמן קצר, מה שמראה איזה שינוי עבר מזג האוויר בעשורים האחרונים. דבר מעניין הוא שהרוח לא רק משנה את רמת המים, אלא גם מסוגלת להזיז את הקרח: גושי הקרח המצטברים יכולים ליצור סכרי קרח מרהיבים, בגובה של עד כמה מטרים, לאורך החוף. בינואר 2025 סוף סוף שוב יכלנו ליהנות מנוף הבלטון הקפוא ויכלנו להחליק על הקרח ולשחק עליו הוקי קרח. את החוף הדרומי כיסו 13-19 סנטימטרים של קרח חזק באיכות טובה ואת החוף הצפוני כיסו 10-15 סנטימטרים. אפילו מחליקים מנוסים למרחקים ארוכים החליקו על פניו!