מסורת בילויים חשובה ומשמעותית: הבציר

במאות ה-16 וה-17, בתקופה הזו, אפילו גברים אמיצים ששירתו רחוק יותר יכלו לחזור הביתה, החקיקה בוטלה וגם הקרובים, החברים והמכרים שגרו רחוק יותר ביקרו באיזור היין- הם באו לעזור בעבודה וגם כשסיימו לעבוד, חגגו יחד את התבואה. אירוע נשף הבציר האלגנטי, התקיים לראשונה רק מאוחר יותר, במאות ה-18 וה-19- אז לאחר סיום העבודות, חגגו בארוחת ערב ובריקודים. בכמה ערים נולדה האמונה התפלה, שלפיה אם מישהי לא מגיעה לנשף הבציר, תישאר רווקה לתמיד. 

לפי האגדה, הנשים ליקטו את הענבים כבר משעות השחר, בעודן שרות והגברים אספו את התבואה בסלים המתאימים לבציר, לאחר מכן החלו לעבד את התבואה: טחינה, השרייה, דריכה, לחיצה והפיכה. חלק מהנשים בכפרים עסקו כבר באותה העת בהכנת ארוחת הערב: לצד מאפי הפוגאצ'ה המדהימים, הכינו גם את מאכלי הבציר (מרק עוף, גולאש בקר בסיר או פורקולט מכבש, סופגניית צ'ורגו) ולחצו מוסקט אמיתי. 

בסופו של יום, שיר סימן שכל אשכולות הענבים הוסרו ושהעגלה שעליה הוחזרו העובדים לכפר, יכולה להגיע. אחר כך בירכו את החקלאי והבעל המקומי (היו גם מקומות שבהם הכינו לו כתר ענבים מעוטר בסרטים), ובשעות בין הערביים החל הנשף עם הרבה משחקים. למשל, תלו אשכולות ענבים ועשו במקום משחק בדיחה, וחלק מהגברים מילאו את תפקיד הרועה השומר על הענבים, ואילו החצי השני מילא את תפקיד הגנב. המפסידים נשפטו ע"י בית משפט מצחיק ונאלצו לרצות עונשים מבדחים לשמחת הצופים. במספר מקומות התקיימו גם תהלוכות: בתהלוכת הערב השתתף גם מלך היין, שהיה אחראי על הבידור, ודמותו של בכחוס הרומי, אל היין והשכרות, בלבוש אדום.

איזור היין היחיד של הונגריה שהינו חלק מהמורשת העולמית, טוקאי הג'איליה (מרגלות הר טוקאי), הוא מקום כה חשוב לאומה עד שאפילו פרנץ קולצ'אי הודה בהמנון הלאומי על הענבים שגדלו כאן, מהם ניתן להכין מיץ אלוהי, יין טוקאי. במרגלות הר טוקאי, נשמעות מספר אגדות על הפיות שחיות בסביבה, אשר בזכותן יש ליין טוקאי טעם כה מיוחד.

יינות טעימים, מרתפי יין מפורסמים, סיפורים מצוינים של ייננים, מסלולי טיול מדהימים, מקומות אירוח עם נוף יפהפה, בכדי לראות את כל אלה, כדאי להגיע לכאן בזמן הבציר ולגלות את איזורי היין השונים של הונגריה.